<h1>ספר האסופות סימן כ"ז</h1>
<h2>דף מט:</h2>
נקבו הדקין אע"פ שלא נמצא בהן לא מחט ולא שום דבר בעולם טרפה. לפי שחלב טמא אינו סותם, דהלכתא כרב.
<h2>דף נ.</h2>
תניא רשב"ג אומר בני מעים שנקבו ולחה סותמתן כשרין. מאי לחה, אמר רב כהנא שורקא דמעייא, פי' לחה שבתוך בני מעיים דנפיק אגב דוחקא, דלא נפיק אלא אם כן יגררם בסכין, ואין הלכה כרשב"ג שמכשיר סתימת הליחה. אלא כיון שנקבו בני מעיים, אע"פ שסותמת זאת הלחה את הנקב טרפה. אמר רב שימי בר חייא אין מקיפין בבני מעיים, פי' אם נמצא נקב בבני מעיים, ואין אנו יודעין אם קודם שחיטה נקבו, ואם לאחר שחיטה אין לנו לומר נעשה נקב באותן בני מעיים במקום אחר, ומדמין נקב לנקב אלא כיון שנמצא בהן נקב טרפה, הנהו בני מעייא דאתי לקמיה דרבא אקפינהו רבא ולא אידמו, בא בנו רב משרשיא ומישמש בידו באותן בני מעיים ואדמו. כלומר אותו נקב אחר משמש בידו, והיה דומה זה לזה א"ל אביו מנלך זאת. א"ל סברא הוא, שזה הנקב ראשון, כמה ידים משמשו בו קודם שבאו אלו בני מעיים לפניך. וזה נקב שנקבת לא משמש בו אדם מעולם אלא אני. אמר רבא חכים משרשיא ברי בטריפות, כר' יוחנן שר' יוחנן ור' אליעזר אמרו מקיפין בריאה ואפילו מערוגה לערוגה פי' אם נמצאת בריאה נקב שידוע לנו שעתה נקב. אבל אין ידוע אם קודם שחיטה נקב או לאחר שחיטה, צריך להקיף ולעשות נקב במקום אחר ולדמות ולברר הדבר, אם דומה לו, בידוע שלאחר שחיטה נקבה וכשרה. ואם לאו טריפה, וזה לך האות כל נקב שינקב קודם שחיטה פתוח. לאחר שחיטה אינו פתוח, והלכתא אפי' מערוגה לערוגה, פי' מאומה לאומה. וכ"ש מאונא לאונא. אבל מאונא לאומא לא, ואפילו מבהמה לבהמה מדמין והני מלי מדקה לדקה, או מגסה לגסה. אבל לא מגסה לדקה, ולא מדקה לגסה. רבה ורבא דאמרי תרוייהו מקיפין בקנה, כגון שנמצא פסוקה ואסיקנא והלכתא אפילו מחוליא לחוליא, ומבר חוליא לבר חוליא, אבל לא מחוליא לבר חוליא. ואמר זעירי חלחולת שניקבה כשרה, הואיל ויריכים מעמידות אותה. ואמר רב נחמן ובמקום הדבק פי' במקום הנקב. לחי שניטל כולו כשר והוא דאשתייר כדי תפיסה. וכמה, אמר אביי כמלא בטדא בתורא, פי' אם נטל לחי התחתון של עגבה על ידי זאב, ונשאר כשיעור ארבע אצבעות לשור, וב' לשה, וא' לגדי, או לטלה כשרה, פחות מיכן טריפה חלוחלת פי' פומא דכרכשא ולמה נקרא שמה חלוחלת שמשם הרוח מחלחל ויורד ויוצא לחוץ.
